פסק-דין בתיק ת"א 23333-05-10

1.      תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב תקיפתו, ביום 7.1.06, ע"י הנתבעים. התובע אינו טוען לנכות צמיתה.

2.      הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984, וביקשו כי החיובים עפ"י פסה"ד יהיו נפרדים, כאשר החיוב כלפי כל אחד מהנתבעים יהיה בגבולות שבין  10,000 ש"ח ו - 25,000 ש"ח.

3.      בגין מעשה התקיפה נשוא התביעה הורשעו הנאשמים, על בסיס הודאתם, בביהמ"ש המחוזי בחיפה, בעבירה של חבלה מחמירה בנסיבות מחמירות לפי סע' 333, בנסיבות סע' 335 (א)(א) בצירוף סע' 29 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

4.      מאחר ולעניין האחריות, התבססו הצדדים על התיק הפלילי שנוהל בביהמ"ש המחוזי ומאחר ולעיוני הוצגו אך חלק מהמסמכים, עיינתי בעצמי - דרך תוכנת נט המשפט - בתיק ביהמ"ש המחוזי. עיון זה העלה כי הנתבעים כאן הורשעו בכתב האישום המתוקן (ב) - השונה מכתב האישום המקורי בכך שהוא כלל גם את הנתבע מס' 3 ולא הכיל את עבירת הגניבה.

5.      ואלה העובדות שהובאו בכתב האישום המתוקן  (ב) :

"1. כשבוע עובר לאירועים נשוא כתב האישום, נתגלע סכסוך בין מיסרה חליל לבין הנאשמים (להלן "המתלונן") לבין שלושת הנאשמים.

2. ביום 07.01.06 סמוך לשעה 21:00, עשה המתלונן את דרכו מהספר לכוון ביתו שבכפר כאוכב. לפתע פגש את שלושה הנאשמים.         

3. מיד כשזיהו הנאשמים את המתלונן, תפס אותו נאשם מספר 2 מאחור ואילו נאשם מספר 1 ו -3 החלו לתת לו אגרופים ובעיטות בכל חלקי גופו. נאשם מספר 2 המשיך והשכיב את המתלונן על הקרקע, עם נפילתו המשיכו שלושת הנאשמים להכות אותו בידיהם וברגליהם,           בכל חלקי גופו תוך שהוא מנסה לגונן על גופו. לאחר מכן בעט נאשם מספר 3 באשכיו של המתלונן וזה התעלף מעוצמת הכאב.

4. לבסוף, לפני שעזבו הנאשמים ועלי את המקום הם גנבו את הטלפון הסלולארי שהיה ברשות המתלונן ( נמחק).

5. כתוצאה מהמכות של הנאשמים, נגרמו למתלונן מספר חבלות בגופו ובפניו וכן שכבר בלסת תחתונה".

6.   התובע נבדק בסמוך לאחר האירוע, במוקד רפואי "חיאן" בסח'נין, שם התלונן על חבלת ראש   ולסת תחתונה, והוא הופנה למיון להמשך בירור וטיפול. התובע נבדק ביום האירוע בבית החולים לגליל המערבי בנהריה, בוצעו לו צילומים שונים ושוחרר עם המלצות למנוחה ואנלגטיקה לפי הצורך.

7.   לאחר שסבל התובע מנפיחות בלסת תחתונה משמאל והגבלה בפתיחת הפה, ניגש התובע, ביום 10.1.06, למרכז רפואי רמב"ם בחיפה, שם אובחן אצלו שבר בלסת תחתונה והוחלט על אשפוזו, לצורך רדוקציה וקיבוע של השבר.

במהלך האשפוז, ובהרדמה כללית, הונחו קשתות על לסת עליונה ותחתונה ובוצע קיבוע הלסתות זו לזו במנשך תקיו ויציב ע"י חוטי מתכת.

התובע שוחרר ביום 13.1.06 כשהפה סגור ע"י קשתות וחוטי מתכת עם המלצות למנוחה כל עוד הפה סגור וכלכלה נוזלית.

8.   התובע המשיך להיות במעקב רופא משפחה בקופ"ח ובמעקב במרפאת פה ולסת במרכז הרפואי רמב"ם, כאשר הוא סבל יותר מחודש ימים מקושי בפתיחת הפה.

התובע טען כי הוא היה עם פה סגור תקופה של חודשיים ימים בהם נאלץ להסתפק בכלכלה נוזלית.

9.    ב"כ התובע ביקש לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין הפסדי שכר (למרות שלא נטען כי התובע עבד לפני התאונה), כאב וסבל, הוצאות רפואיות, עזרת צד ג' ופיצוי עונשי, לפי שיקול דעתו של בית המשפט ובשים לב לכך שהנתבעים עזבו את התובע לאחר שתקפו אותו והותירו אותו פצוע במקום האירוע.

10.  בטיעוניו, הפנה ב"כ הנתבע 1 לפרוטוקול הדיון בביהמ"ש המחוזי מיום 4.2.2010 ולעדותו של התובע (המתלונן שם) וטען כי התובע לא ייחס לנתבע 1 תקיפה באכזריות ומכאן ביקש להפריד בין אחריותו של זה לאחריותם של יתר הנתבעים.

לעניין הנזק נטען כי בהעדר ראיות, אין לפסוק לתובע הפסדי שכר והוצאות.